טראס השקעות בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע " מ ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשת התובעות לביטול החלטה שניתנה על ידי במעמד צד אחד ביום 15.5.2010 בבקשת המשיבות דכאן (הנתבעים 5-6 בתיק דנן) (להלן: המשיבים) להבהרת החלטתי מיום 3.2.2010.

1.ביום 3.2.2010 ניתנה החלטתי בבקשה לסילוק התובענה על הסף אשר הגישו המשיבים. בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי בקשתם של המשיבים בדין יסודה. בהתחשב בתוצאות ההחלטה הנ"ל קבעתי כי התובעות "ישלמו לשני המבקשים (הנתבעים 5 ו-6 בתובענה) ביחד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין".

2.ביום 9.3.2010 הגישו המשיבים בקשה למתן הבהרה כך שיקבע כי על התובעות לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין (להלן: בקשת ההבהרה). ביום 4.4.2010 ניתנה על ידי החלטה בפתקית בה נכתב "לתגובת הנתבעים עד ליום 14.4.2010" . כבר עתה יאמר כי בנוסח החלטתי נפלה פליטת קולמוס מבלי משים לב, שכן תחת המילה "הנתבעים" הייתה צריכה לבוא המילה "התובעות". אף על פי כן, ברור היה כי כוונתי הייתה כי בקשת הנתבעים 5-6 (המשיבים) תועבר לתגובת התובעות ולא לתגובת הנתבעים, שכן משעה שמוגשת בקשה מטעם מי מהנתבעים ומתבקשת תגובה, ברי כי התגובה צריכה להינתן על ידי התובעות ולא בידי הנתבעים שכן אפשרות אחרת אינה רלוונטית, במיוחד עבור הצדדים לתובענה שמכירים את הנסיבות ובקיאים בהן.

3.התובעות לא הגישו תגובתן לבקשת ההבהרה וביום 12.5.2010 הגישו המשיבים בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה מטעם התובעות. המשיבים לא הסבו את תשומת ליבי לכך שנפלה פליטת קולמוס בהחלטתי מיום 4.4.2010, ועל רקע היעדר תגובה מטעם התובעות נעתרתי ביום 12.5.2010 לבקשת ההבהרה במעמד צד אחד, זאת בין היתר על בסיס סעיף 59(ב) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: ההחלטה בבקשת ההבהרה). בהקשר זה ראוי לציין כי אודות היותה של הטעות בגדר פליטת קולמוס, ניתן ללמוד מעיון בהחלטתי מיום 12.5.2010 בבקשת ההבהרה, שעה שטרם הובא לידיעתי על קיומה של טעות קולמוס כאמור:

"...ביום 4.4.2010 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית משפט זה לפיה על התובעות להגיב עד ליום 14.4.2010 לבקשת המבקשים למתן הבהרה להחלטה מיום 3.2.2010 באופן שיובהר כי חיוב התובעות בהתאם להחלטה מיום 3.2.10 משמעו כי על התובעות לשלם לכל אחד מהמבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מ.ע.מ. עד עתה טרם הגיבו התובעות לבקשת ההבהרה הנ"ל של המבקשים (הנתבעים 5 ו-6). בנסיבות אלה, בהעדר תגובה מטעם התובעות...".

ברי, כי נקודת המוצא שלאורה פעלתי בכתבי את ההחלטה בבקשת ההבהרה הייתה כי בהחלטתי מיום 4.4.10 היפנתי את בקשת ההבהרה לתגובת התובעות, חרף העובדה שבשל טעות קולמוס נכתב על ידי "הנתבעים".

4.ביום 10.6.2010 הגישו התובעות בקשה לביטול החלטתי בבקשת ההבהרה, שלוותה בתצהיר מטעם אסף שוסטר – מנהלן של התובעות, בנימוק שבקשת ההבהרה לא הומצאה להם וכן כי ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד מבלי שניתנה להם זכות תגובה. לטענתן, החלטת בית המשפט מיום 4.4.2010 הייתה לתגובת "הנתבעים" ולא לתגובת "התובעות" ומשכך הם לא הגיבו לבקשת ההבהרה. על טענה זו כבר עמדתי לעיל ואיני רואה בה כל ממש. מדובר בטיעון מתחמק ומלאכותי. אעיר כי מלאכתם של עורכי דין היא לסייע לבית המשפט לעשות משפט ולא להכשילו בתפקידו ולכן מוטב היה אילו טענה זו לא הייתה מועלית מלכתחילה.

5.עוד טענו התובעות כי המשיבים השמיטו מבקשת ההבהרה את הרקע העובדתי בגינו ביקשו את ההבהרה. לטענתו, לאחר שהעבירו התובעות שתי המחאות לכיסוי הוצאות המשפט לידי ב"כ המשיבים, התקבלה אצל התובעים הודעת עיקול על סך של 42,274,87 ₪ בגין חובו של הנתבע 6 לעיריית נתניה. בגין כך, נשלחה לב"כ המשיבים ביום 9.3.2010 הודעה מטעם התובעות בה נדרשו ב"כ המשיבים שלא לעשות שימוש בהמחאות. כמו כן טוענות התובעות כי ביום 12.4.2010 ניתנה החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל בנתניה להעביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל. לכן, טוענות התובעות, לא בכדי המשיבים לא המציאו לתובעות את בקשת ההבהרה ולא כללו רקע עובדתי זה בבקשת ההבהרה שהוגשה לבית המשפט. לטענת התובעות, דווקא בשל הרקע להגשת בקשת ההבהרה הייתה חשיבות רבה להעברת בקשת ההבהרה לתגובתן. לטענת התובעות, החלטתי בבקשת ההבהרה סותרת את החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל בנתניה וגם מטעם זה יש לבטל את החלטתי בבקשת ההבהרה. בנוסף טוענות התובעות כי אין בית משפט זה משמש כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל, וכי בנסיבות העניין בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשת ההבהרה.

6.לאחר שעיינתי בבקשת התובעות ובתשובת המשיבים ובתגובת התובעות לתשובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת התובעות לביטול החלטתי בבקשת ההבהרה שניתנה במעמד צד אחד.

7.משלא הונחה לפני ראיה מטעם המשיבים כי בקשת ההבהרה הומצאה לתובעות לשם קבלת תגובתן, ומשנפלה טעות קולמוס בהחלטתי מיום 4.4.2010, אין לי אלא לצאת מתוך נקודת הנחה כי לא ניתנה על ידי לתובעות זכות תגובה לבקשת ההבהרה. בנסיבות אלה יש לבכר את הנחת המוצא המיטיבה עם התובעות לפיה לא הגיבו לבקשת ההבהרה בשל פליטת הקולמוס שנפלה בהחלטת בית המשפט. משכך, הנני מורה על ביטול החלטתי מיום 12.5.2010 בבקשת ההבהרה.

8.לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשת ההבהרה. שני טעמים עיקריים לכך. הראשון – לאחר שניתנה החלטתי מיום 3.2.2010 הרי שבית המשפט סיים מלאכתו ואין הוא רשאי לתקנה לאחר שעברו 21 ימים אלא בהסכמת הצדדים, זאת - לפי סעיף 81 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מאחר והתובעות אינן מסכימות לתיקון ולהבהרה המבוקשים על ידי המשיבים, די בכך על מנת לשמוט את סמכות בית המשפט ליתן החלטה בבקשת ההבהרה. השני – מתן החלטה בבקשת ההבהרה בעת זו משמעותה הכרעה בדבר הזכויות בכספים. ואולם, מאחר שכבוד ראש ההוצאה לפועל בנתניה נתן החלטתו בנוגע לכספים האמורים במסגרת הליכי עיקול, הרי שהסמכות להכריע בדבר הזכויות בכספים מוקנית לו ואין בית המשפט רשאי ליטול סמכות זו לעצמו. לפיכך, איני מוסמך לדון בבקשת ההבהרה. ככל שכבוד ראש ההוצאה לפועל יסבור כי נדרשת הבהרה להחלטתי מיום 3.2.2010 פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית משפט זה בבקשת הבהרה בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

9.עוד אעיר כי גם המשיבים לא טמנו ידם בצלחת שכן בבואם לבקש את הבהרת בית המשפט מוטב היה כי יפרטו את הרקע העובדתי המלא העומד מאחורי בקשתם, ולא ירמזו לו בחצי פה.

10.אשר על כן, הנני מורה על ביטול החלטתי מיום 12.5.2010 בבקשת ההבהרה.

11.בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, ג' אב תש"ע, 14 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: